נותרה החשיבות, נעלמה היוקרה.

בנעורי מצאתי עצמי לא פעם ולא פעמיים עולה ברכבת האיטית ביותר בעולם לירושלים, נוסע באוטובוס לבית פרומין ברחוב קינג ג'ורג', מקבל אישור כניסה בעזרת אסתר רזיאל נאור מ"חרות" שהיתה חברתה של אמי, או בעזרת ברוך אזניה ממפא"י, שהיה קרוב משפחה, ומתיישב ביציע הקהל כדי לראות את האנשים המופלאים, אשר את קולם שמעתי רק ברדיו, ביום חמישי, בתכנית "השבוע בכנסת". יכולתי לשבת ביציע שעות על גבי שעות אלמלא היתה ישיבת הכנסת ננעלת מוקדם כל כך, והקסם ההוא עוד נותר אתי.

השנים הרבות שחלפו מאז, השנים שביליתי בכנסת ובממשלה לא הפכו את שנות ה-60 בבית פרומין לאיזו גחמת ילדות טפשית בעיני, אך אין ספק שהיחס לכנסת השתנה מאוד. ראשית – ניתן לראות את הנעשה במליאה בטלביזיה, ואין שום צורך לטרוח ולנסוע ברכבת לשום מקום. תכנית הרדיו "השבוע בכנסת" התחלפה בחברי הכנסת הממלאים את מסך הטלביזיה ערב ערב ואשר אינם מותירים כל סקרנות נוספת לגביהם. הקסם פג.

הכנסת הטילה על עצמה הגבלות מוצדקות שהשפיעו על הרכבה האנושי. מניעת כפל התפקידים הרחיקה ממנה את ראשי הערים ואיסור כל תעסוקה נוספת הפכה אותה מושכת הרבה פחות לעורכי דין בעלי שם. עולמנו המופרט מציע היום תעסוקות מושכות הרבה יותר ומתגמלות הרבה יותר לאנשים המחפשים קריירה. מי שמגיע לכנסת הוא מי שהעניין בוער בליבו או בליבה, ומוכן לוותר על תגמול רב יותר וכן מי שאין לו חלופות מוצלחות הרבה יותר, ואשר עבורו הכנסת היא מקום עבודה. עדיין יש בכנסת אנשים טובים וראויים מימין ומשמאל, אבל אין ספק שחלק מן האנשים שהיו מגיעים אליה באופן טבעי, מוצאים עצמם במערכות אחרות (בעסקים, במלכ"רים ובאקדמיה) ואינם רואים בכנסת אופציה מעשית לגביהם.

המעמד הירוד של הכנסת בפרט ושל הפוליטיקאים בכלל מחזק את נטייתם של אנשים רבים, בעלי ערך, שלא להתמודד על מקום בכנסת, ומתחזק מן העובדה שהם אינם שם. דווקא בעולם שבו חשובה כל כך ההתמחות, ושבו הידע מוכפל בכל שנים מעטות, חשוב שמי שמחוקק את החוקים ומקבל את ההחלטות יכיר את החומר שהוא עוסק בו (ע"ע עמותת "סנאט"). הזלזול בכנסת ובמקבלי ההחלטות יוצר מצב שבו זירה זו מתפנה לאנשים שרבים מהם מקבלים החלטות וחוקים הרי גורל, מבלי שהם בקיאים בנושאים שבהם הם מכריעים, ובכך נגרם נזק כבד לחברה.

הפתרון איננו בהכרח להחזיר את הכנסת לבית פרומין, להפסיק את שידורי הטלביזיה ממנה, לאפשר לראשי ערים לכהן בה, לאפשר לבוחרי הכנסת לעסוק בעיסוקים אחרים ולהחזיר להם את שירותי הבריאות חינם ואת ארבעה אחוזי הפנסיה לשנה, אולם הפיכת החברות בכנסת לתופעה מושכת יותר הכרחית כדי למנוע את המעגל השוטה שבו מושפעי ההחלטות מזלזלים במקבלי ההחלטות עד כדי כך שההחלטות המתקבלות פוגעות בהם יותר ויותר מדי קדנציה.